יסורים -הגדרת יסורים
צער, מכאוב, יסור – עונש ("מילון שימושי לפתגמים ומדרשים").
בנוסף להגדרות הנ"ל, יסורים הם: כל טירדה, דאגה, או הפרעה במהלך התקין של החיים. כל חולי או כאב, בדרגות השונות, עד וכולל חולאים וכאבים קשים. יאוש מכל מצב שקשה לאדם לתפקד בו, עד וכולל הפרעות נפשיות בדרגות השונות, ועד הקשות ביותר. יש לציין שכל סוג של יסורים, מכפר על העוונות של האדם.
מה הן הדוגמאות הקלות של יסורין?
חכמים אומרים שאדם הרוצה להוציא מכיסו מטבע של שקל אחד, ובמקומו הוציא מטבע של חצי שקל, גם זה נחשב בגדר יסורים.
נביא כאן דוגמאות ליסורים, מלשון הזהב של הרב אליהו כהן ע"ה, מחבר הספר "שבט מוסר":
דוגמאות ליסורים
ודע, שאין אדם יכול להתפאר ולהתגדל עצמו, כי אם בעשות תורה ומצות להדמות ליוצרו, ושמלאכי השרת ישמשו לפניו, ולמלוך בש"י עולמות – לזה יקרא אדם, כי 'מה תתהולל ברעה הרשע' (ע"פ תהלים נב, ג), כי אין כוחו מגיע כי אם לפעול מה שעקרב ונחש או חיה וכלב שוטה פועל, או מה שפועל הדומם, שהרי פעולות הרשע להכות ולקלל, 'אלה וכחש ורצח וגנב' (הושע ד, ב), ודורס ובועט ומזיק לחברו, ובמה יתפאר על זאת? שגם אבן נופל על האדם ושוברו, קוץ נכנס בו – מכאיבו, עשב מר אוכל וממררו, או חתול נושכו ומסכנו, כלב שוטה נובח אחריו ומבעתו, חיה רעה דורסתו ומטריפתו, נחש נושכו וממיתו, צרעה עוקצתו ונופחתו, יתושים ופרעושים מצערים אותו, רפש וטיט טובעו, מים מחנקו, אש שורפו, אבן סוקלו, שור מנגחו – אם כן מה גדולה לעשות רֶשֵע, להדמות את עצמו לדומם ולצומח ולבעלי חיים המזיקים? בזאת יתהלל המתהלל – להלל, לשבח, לפאר ולרומם ליוצרו, להדמות עצמו לשרפי מעלה, להיטיב עם הכל, להדמות לבוראו הטוב ומיטיב הוא, לעסוק בתורה, להדמות לידידיו, לרדוף אחרי המצות, להיות דומה לחסידיו, לעשות צדקה וגמילות חסדים, להיות דומה ליראיו, לשמש תלמידי חכמים ולפזר ממונו להם, להיות דומה לאוהביו – לזה יקרא איש, מעשות דברים שאין בכל הברואים יכולים לעשותו זולת מן האדם.
והנה עתה נזכיר קצת מהמקריות הבאים על האדם מדופי הזמן בלתי נאמן, כדי להזכיר אחר כך נחמתם, אלו הן: טלטול רדיפה מאחיו וקרוביו, מחורף, מגודף, בנים שאין ממלאים מקום אבותיהם, חסרון בנים, בנים שאין הולכים בדרכי אביהם הצדיקים, בנים סוררים אויבים ושונאים לאדם, עניות, אומנות מגונה, בעל יסורין, מיתת בניו בחייו, כהות עינים, אשה רעה קשה מכולם (קה"ר ז [כו] ב), וכן רבים כאלו רבו מספר. ("שבט מוסר")
כיצד להתייחס ליסורים?
ימי הבחרות וימי הזקנה צריך אדם לערבם יחד לטובה, רצוני לומר, שמה שכתב אדם בבחרותו, יערבהו עם מה שכותב בזקנותו, שבאים הדברים מתוקנים ומוטעמים יותר, כיון שעד שבא לכלל זקנה ראה ספרים אין קץ, ויש בידו על כל דבר ודבר חבילות חבילות של ראיות.
אחת: יראה אדם ביסורים הבאים עליו או פרצה או תקלה, לחקור ולפשפש ולשקול בדעתו איך הם מדה כנגד מדה על עברות שבידו. וזה מביאו לענות אמן בעל כרחו, שהשגחתו יתברך על הכלל ועל הפרט לשלם לאיש כמעשהו. שאם לא יסתכל בדברים, ויפילם על צד הקרי וההזדמן – מעולם לא יכול לחזור מעונות שבידו, ולהטיח דברים כלפי מעלה שבאו עליו רעות על חנם. וזהו רמז שלמה המלך, עליו השלום, באומרו (משלי ה, כב): "עונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יִתָּמֵך", ירצה כפי האמת: 'עונותיו ילכדנו את הרשע', אבל הרשע, כיון שאינו מפשפש בעונות שבידו – 'ובחבלי חטאתו יִתָּמֵך' – היסורין הקשים שבאו עליו, ומטיח דברים ואומר: אין משגיח, שהרי לחטא שהוא שוגג, באו עלי יסורים, שיכים לעון שהוא מזיד, אין זו כי אם שנופלים הדברים דרך מקרה! אך כשמפשפש הרשע במעשיו ומכיר עונות שבידו, מכיר שהעונשים הבאים עליו הם במשקל כנגד העון, ואז אין יכול לכפור שאין משגיח. ("שבט מוסר")
כשבאים יסורים יפשפש במעשיו
אם ראה אדם שיסורים באים עליו ולא נשאר מקום בגופו שלא נלקה – אל יבעט מתוך צערו לומר: אעשה מה שלבי חפץ, כי הנה עתה לא נשאר מקום פנוי בגופי שיביא עוד יסורין! כי יכול להכביד יסורין שעליו, או להביא על ממונו ועל ביתו ועל ארצו. וזהו שמתרעם הפסוק (ישעיה א, ה-ז): "על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, כל ראש לחולי וכל לבב דוי. מכף רגל ועד ראש אין בו מתום וכו'. ארצכם שממה". הכונה – אמר הקדוש ברוך הוא: בכל איברים הכיתי אתכם, אולי תשובו, ואדרבה, "אל מה תוכו עוד", ויותר מפעמים אחרים "תוסיפו סרה", באומרכם: כבר נלקה כל הגוף ואין לו מקום להביא עליו מכה אחרת, שהרי "כל ראש לחלי וכל לבב דוי, מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה" וכו', ואם כן על איזה איבר יביאו מכה – על ארצכם ועל עריכם ועל אדמתכם. וזהו: "ארצכם שממה עריכם שרופות אש. אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה" וכו', ועל ידי כך אתם מתים בפחי נפש. לכן בראות אדם רבוי היסורים באים עליו, יפשפש במעשיו ויתחזק בתשובה, ולא יעלה על דעתו מחשבות הרשעים, כי ימות באין משפט וברוב אולתו ינחל גהינום. ("שבט מוסר")
מדוע באים יסורים
הא אפילו תינוקות וכו'. ר"ל הא דאם נגזרו לבוא על האדם בשביל עוון, מה דהתורה מגינה עליהם מלבוא, כמ"ש בדילין ממנו אחר שנגזרו לבוא. ומייתי לה מקרא דאורייתא, דכתיב והיה אם שמוע וגו'. שדרשו מיניה פ' חלק אם תשמע לא אשים, ואם אשים אעפ"כ כי אני ה' רופאך. אלא שזה דבר שנתחדש על התורה ברוח הקודש, ולא הוזכר בתורה. דהיינו שביטול תורה מביא יסורין קשין, דכתיב החשיתי מטוב וכאבי נעכר וק"ל:
יפשפש במעשיו. שכל הענין לעיל מיניה מדבר ביסורין מתחלת הפרשה. אני הגבר ראה עוני בשבט וגו'. ואמר פשפש ולא מצא וכו', דודאי אין אדם צדיק בארץ וגו'. אלא הכי קאמר שלא מצא עבירה גדולה בידו, שראוין יסורין הללו לבוא וכפירש"י. ואמר יתלה בביטול תורה, שנאמר אשרי הגבר וגו'. מקרא זה שמעינן תרווייהו דיסורין באין על ידי תורה, בביטול תורה. וגם שע"י התורה בדילין ממנו, כדאמר לעיל. וז"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו, שיפשפש בהם, שע"י ביטול תורה באו, ואז ומתורתך תלמדנו, כי ישוב לעסוק בה, כדי שיהיו בדילין ממנו: ("מהרש"א", חידושי אגדות, ברכות ה,.)
כל שה' חפץ בו מדכאו ביסורים
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו – מדכאו ביסורים, שנאמר (ישעיה נג, י): "וה' חפץ דכאו". (ברכות ה.).
יסרתני ואוסר כעגל לא לומד
וכן שמעתי בשם הגה"צ ר' הירש מיכל שפירא זצ"ל, שביאר את פשט הפסוק (ירמיהו לא): "יסרתני ואוסר כעגל לא לומד, השיבני ואשובה", כך:
שהנה העגל המלומד, אע"פ שמלומד לישא בעול, סוף סוף עגל הוא, וכשרואה לפניו תבואה – סוטה מדרכו, אך כאשר הרועה זורק אבן אחריו, מיד חוזר לתלם.
אבל "עגל לא לומד", אצלו לא תועיל זריקת אבנים, הוא אינו מבין מה הן מרמזות, ואינו יודע כלל שצריך לשוב!!! לכן במקום לשוב, בורח הוא הלאה מחמת האבן...
וזהו: "יסרתני", אתה יסרת אותי כדי שאשוב אליך, אבל אני "כעגל לא לומד", לא הבנתי את היסורים ששלחת אלי, אלא פרשתי אותם לעצמי כאותו עגל לא לומד, ובמקום לשוב אליך – ברחתי יותר...
ולמה? כי עבירה מטמטמת לבו של אדם, עד שאינו מבין את הקריאה שקורא אליו ה' יתברך, ע"י היסורים!!
ולפיכך מבקש דוד: "השיבני" – הורד מעלי את טמטום הלב שאני בעצמי לא יכול להסיר, וממילא – "ואשובה" – לבי ירגיש לשוב אליך!! וזהו מרחמיו של הקב"ה, להסיר את הטמטום מעל לב האדם, על מנת שיוכל לשוב לפניו בתשובה שלמה!! ("קול דודי דופק")
מטרת היסורים
"והסתרתי פני מהם והיה לאכֹל..." (וילך לא, יז)
משל למלך שבנו סרח עליו והוא רצה לייסרו, ציוה על אחד מעבדיו להכותו. והוא, המלך, עמד מן הצד והתבונן כיצד מענישים את בנו. והנה, העבד, למרות שקיבל פקודה מהמלך לייסר את בנו, הרי שבמעמד המלך הוא נמנע מלהכותו מכות נמרצות, כי הוא מתבייש מהמלך לייסר בפניו את בנו. מה עשה המלך? הלך והסתיר את עצמו כדי שלא יראו אותו, ואז היכה העבד וייסר את בן המלך, עד שהבן צעק מרה לאביו וחזר בתשובה.
הנמשל: מסביר הבעש"ט הקדוש: נאמר בפסוק: "והסתרתי פני מהם והיה לאכול".
הקב"ה רוצה שנקבל יסורים כדי שנחזור בתשובה, משום כך הוא מסתיר את פניו, כביכול, כי בשעה שהקב"ה מאיר פניו אלינו, אין בעלי הדין יכולים לייסר אותנו כדי שנחזור בתשובה שלימה. אולם לאחר שמגיעה שעת הסתר פנים, מיד מייסרים אותנו ומכים אותנו, עד שאנו צועקים מרה אל אבינו שבשמים וחוזרים בתשובה.
יסורי הנפש והגוף
סוג מיוחד של יסורים, הם יסורי הנפש המרים, בדרגות השונות, המשפיעים גם על יסורי הגוף. נביא כאן מעשה אמיתי, המבהיר את סבלם הקשה, של הסובלים מבעיות הנפש.
חזרתי לחיים
לכבוד ועד הרבנים שלום וברכה
אני בחורה רווקה, מבוגרת (לצערי), המתגוררת בלונדון, שחיה את חייה פחות או יותר בסדר, כמו אצל כל אחת יש לפעמים עליות וירידות, אהובה על כולם, עבודה מסודרת, אפשר בהחלט לומר בחורה (כמעט) מושלמת מכל הבחינות.
אומרים שצרות באות בצרורות. אני לא יודעת אם אצל כולם זה ככה, אצלי זה היה נכון. המשפחה הקרובה אלי, המשענת שלי (למרות שכל אחי ואחיותי נשואים ואני לבד עם הורים מאוד מבוגרים) התפרקה לי מול העיניים. זה החל מזה שגיסי נהרג בתאונת דרכים קשה בעת ביקור בארץ הקודש, אני לא מאחלת לאף אדם בעולם לעבור את הצער והייסורים בפטירת ראש משפחה, במיוחד כשהוא נהרג בצורה טארגית שכזו.
אחותי מצאה את עצמה לבד, שבורה ורצוצה, בודדה במערכה, ההלם שפקד אותה השפיע עליה ועל ילדיה בצורה קשה מאוד. הורי מאוד מבוגרים, תמכו בה כמה שיכלו, אבל זה לא הספיק. בעלה ז"ל יתום משני הורים, כך שלא היה מי שיתמוך בה ובילדיה. ומכאן עד לדרדור מצבה הנפשי היתה הדרך קצרה. דיכאון – קראו לזה הרופאים, וילדיה הוצאו מהבית.
ואם לא די בכך, אצל אחותי האחרת גילו דבר שמצריך התערבות רפואית ודחוף, בכדי למנוע דרדור במצבה.
מה אומר ומה אספר? ממשפחה נורמלית הפכנו לשברי כלי. הבית היפה שלנו קרס תחתינו כמו מגדל קלפים, מהתזוזות החזקות שפקדו אותנו. הורי המבוגרים שיחיו, לקחו את המצב קשה ולא יכלו לעמוד במעמסה הנפשית. הלכו ונהיו יותר ויותר חולים. אני היחידה, הרווקה מבוגרת שנשארה בבית ורואה איך משפחתי קורסת לה מול העיניים, הולכת ומדרדרת מיום ליום.
מבחורה שמחה וחיכנית, הפכתי לסגורה ועצובה ובוכייה, ואפילו אדם אחד לחלוק אתו את הצער והכאב אין לי. נכנסתי למשבר, לדיכאון ובעקבותם החלו להגיע התסמינים בצורת חרדות קשות. רק מי שחווה את זה יודע על מה אני מדברת. החרדות הן מחלה איומה ונוראה, אין לך יום ואין לך לילה, אתה חי בפחדים חזקים מאוד, פחד לאבד שליטה, בקיצור פחד שאתה עומד למות כל רגע!!!
הדבר הנכון היה לפנות לפסיכיאטר ודחוף. אבל אני גרה בשכונה יחסית קטנה, מה שהקשה את הטיפול. בכל זאת אנשים כאן מכירים את כולם וזה יצר אצלי את הפחד – מה יגידו עלי? ומה יהיה עם השידוכים שלי?? וזה בעצמו הכניס אותי עוד יותר לפחדים וחרדות, ורק החריף המצב וכך נוצר מעגל שאין לו סוף.
באין ברירה הלכתי לפסיכיאטר לבד, גם אם רציתי לא היתה אפשרות שיבואו איתי. היא כמובן רשמה לי כדורים, התפללתי לאלוקים שיעזור לי שאכן הכדורים יהיו באמת השליחים הטובים להוציא אותי מהמצב. אך מה לעשות וה' רצה אחרת ואחר תקופה של חודש וחצי, שזה בערך זמן הסתגלות של התרופה, שאז פחות או יותר יודעים אם התרופה משפיע או לא, לצערי הרב הגעתי למינון גבוה אבל שיפור לא היה, מצבי הוחמר ולא הוטב.
כל יום שעובר זה כמו נצח. גם לסבול חרדות, וגם את כל תופעות הלוואי של הכדורים, ובסוף לשמוע שהכדורים לא טובים עבורי וצריך להחליפם, אתם יודעים מה זה?? זה כמו אדם שנמצא על גחלים, כמו ששמים אותך על הגריל ואתה מסתובב מעל האש ששורף אותך מכל הכיוונים, ואתה רק מחכה שהסיוט יהיה מאחוריך, והנה לא רק שזה לא נהיה יותר טוב, זה רק מחמיר!
כמובן שמצב זה הכניס אותי למצב עוד יותר קשה, מבלי יכולת כמעט לתפקד. בלית ברירה החלפתי את הכדורים, (כמובן בהמלצה של הפסיכיאטר). ושוב עלו החששות: מה יהיה אם זה לא יתאים? והאם יש בכלל סיכוי שאצא מזה? ושוב לסבול את תופעות הלוואי של הכדורים...
היתי כמו אדם מת. אוכל, נושם, ישן, עצוב, בוכה, אבל מת. זכור לי שבזמנים הקשים הגעתי למצב שכבר לא היה אכפת לי מכלום, להיפך אם ה' היה לוקח אותי היתי שמחה.
למרות שהרופא ידע שהכל נפשי, נשלחתי לסבב של בדיקות מקיפות לוודא שאכן אין לי משהו גופני. קחו אדם במצבי הגרוע ותוסיפו עליו עוד מתח של בדיקות. עם התוצאות נשלחתי לפרופסור מספר אחד כאן בלונדון, שבדק אותי ואת הסימפטומים שאני מרגישה, (רעד, דופק מהיר, סחרחורות מכל הצרות ועוד ועוד... בקיצור כל מה שיש לחרדה להציע) וגילה שיש לי משהו גופני שהוא הגורם לחלק מהסימפטומים שלי.
באותו רגע הרגשתי שחרב עלי עולמי. אם עד עכשיו האמנתי שהכל זה רק ענין של מחלה נפשית (לא שנפשי זה קל, אבל לפחות לדעת שמבחינה גופנית אני בריאה) פתאום לגלות מהפרופסור מספר אחד שיש לי בעיה שמצריכה טיפול קשה ולא נעים בכלל.
הגעתי למצב שהמצב הגופני החמיר את המצב הנפשי והמצב הנפשי החמיר את הגופני. נכנסתי למערבולת נוראה ואיומה, היתי חסרת אונים לחלוטין ולא ידעתי מה לעשות. מסתובבת מבדיקה לבדיקה. במצב נפשי צריך הרבה תמיכה ועזרה, אך לצערי אפילו את זה לא היה לי.
ואז ממש משמים, אבל ממש משמים, כשאני שוכבת בביתי במיטה, בוהה ולא יודעת מה לעשות, נזכרתי בספר "הבטחתי ונושעתי" של ועד הרבנים בארה"ק, שחברה נתנה לי כשבקרתי בישראל מספר שנים קודם לכן. פתחתי אותו והתחלתי לקרוא ולבכות. ידעתי שזהו זה הצ'אנס האחרון.
באותו רגע נדרתי נדר שאם אחזור לחיים הנורמאליים עד לתאריך המסוים (שזה בערך חודש מהנדר) והבדיקות יצאו תקינות, והפרופסור בבדיקה החוזרת יאמר שאין לי שום בעיה גופנית (כמו שהוא תיאר אותה), אני אתרום 10,000 ש"ח לועד הרבנים בארה"ק.
מה אומר ומה אדבר, גם בשעת כתיבת שורות אלה, אני מתרגשת מאוד. אודה ולא אבוש שבשעת הנדר לא האמנתי שאזכה לקיים את נדרי, לתרום ולכתוב את הסיפור. כמה שהיתי שקועה עמוק בבוץ. אבל אמרתי לעצמי שבין כך היתי בתחתית הבור, להזיק זה לא יזיק, והלוואי שזה יועיל.
התרומה וההבטחה שהבטחתי באותו יום מר, עשתה את שלה. ב"ה הבדיקות יצאו תקינות, ובביקורת אצל הפרופסור, לאחר בדיקה נוספת, הוא חזר ואמר שאין את הבעיה הגופנית עליה הצביע בפעם הקודמת. הוא חזר בו מהעניין! אתם יודעים מה זה שפרופסור ברמה שלו חוזר בו??? התברר שהכל בא על רקע נפשי. לא האמנתי למשמע אוזני, זה דברים שלא קורים. אך זוהי כוחה של צדקה, שהיא מעל הכל!
בסביבות התאריך שנקבתי הישועה ב"ה התחילה להגיע, התרופות השפיעו עלי לטובה. אמנם, אני עדיין נוטלת תרופות מסוימות כדי למנוע חזרה של התופעות, אך מצבי השתפר ב"ה פלאים, התקפי הבכי פחתו, חזרתי לישון בלילות, חזרתי בהדרגה לצחוק ולשמוח, בעבודה אני מפיקה יותר תועלת מסתכלת על החיים בצורה אחרת. לא חזרתי ב-100% למה שהיתי לפני כל מה שקרה. אך ב"ה מצבי השתפר לטובה לאין ערוך.
אני מודה לה' שזיכה אותי שהחזיר אותי לחיים, וגם יזכה אותי לקיים את נדרי בנתינת התרומה לועד הרבנים ואפילו אם תפרסמו את סיפורי בלי שם כמובן, אני מאוד מקווה שזכות הצדקה וההתעוררות שתהיה בזכות הסיפור שלי יעזור לי הלאה להחלמה המלאה. ולמצוא את זיווגי בעז"ה, להתחתן ולהקים בית.
בתודה לבורא עולם שהוציא אותי מבור תחתיות והביאני עד הלום, ולשליחיו הנאמנים שעושים עבודת קודש.
תודה ושוב תודה
ה. מלונדון
("הבטחתי ונושעתי 3, ועד הרבנים")
כך יזכה בורא עולם ורופא עולם את כל עם ישראל, וירחיק מהם ומאיתנו את כל הבעיות הנפשיות, לסוגיהן השונות.
סגולה לרפואת הנפש
והנה לרפואת הנפש הנני מציג לפניך מרקחת בדוקה, נעימה ומתוקה, לְחַלָשוּת תשות כח הנשמה, מועיל לכל חולי וכל מכה שלא יתקרב לאדם, לרבינו יאודה חריזי ז"ל. הוא זכרונו לברכה הביא בקצור נמרץ, כאשר תראה בספר התפוח (ליקוטי פרדס לרש"י בסוף הספר – רפואת הגוי' להחכם רבינו יהודא חריזי), ואני הכותב הארכתי אותה בתוספת על תוספת, ביתר שאת ויתר עז. וזה המרקחת אשר עמה תתרפא רפואת הנפש והגוף: קח ששה שורשים: שורש יראת שמים, שורש שפלות, ושורש ענוה, ושורש בישנות, ושורש רחמנות, ושורש גמילות חסדים, וענפי אילני הַשְכָּלוֹת וחוכמות אלוקיות, ועשבי מצוות עשה ולא תעשה, ושבולת סְיָגִים וגדרים, ופרחי הצדקה ופיוס דברים לעניים, וצמחי הענוה והשפלות, ופרות האמת ועסק התורה, ותכתוש הכל במכתשת החרטה והודויים, ותבשל הכל במי טבילה וטהרה, ותערבם בכף דמעות העינים, וזרוק עליו בשמים של דקדוקי המצוות והחסידות, ויהי מטוגן בשמן שם טוב. ותשים כל המרקחת על עלי התשובה והחרטה על כל העונות, ושכב על משכב היסורין, וסוך עצמך במרקחת זו מבית ומחוץ, ומיד תזיע זעת מחילה וסליחה וכפרה, ובזה 'רוּטֲפַש בשרך מנועַר, תשוב לימי עלומיך' וכנולד דמי.
ומרקחת זו רמזה חכם שבחכמים, שלמה המלך, עליו השלום, באומרו בספרו הקדוש 'משלי חכמים וחידותם': "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" (משלי ג, ח), וכתיב (שם ד, כב): "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא". ופרשו דברי הנעימים רבותינו הקדושים במדרש (ויק"ר יב, ג) על הפסוק (תהלים יט, ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב" – תני חזקיה: נעשו דברי תורה עטרה לראש, שנאמר (משלי א, ט): "כי לוית חן הם לראשך", ענק לצואר, שנאמר (שם) "וענקים לגרגרותיך", מוליגא ללב, שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי לב", קילורין לעינים, שנאמר (תהלים שם): "מצות ה' ברה מאירת עינים", כוס עקרין לבני מעים, שנאמר: רפאות תהי לשרך". מנין לרמ"ח איבריו של אדם? שנאמר: "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא", עד כאן לשונם. הכונה – כל מצוה ומצוה סגולית לקים איבר אחד, ובהתקים האדם כל מצוות הנוגעות לקיום חיות לכל האיברים, נולד מביניהם סגולה מחודשת מועילה לכל האיברים יחד, כִּצְרִי "טיריאקה" בלעז, שהיא מכמה סמנים מעורבים, שאף על פי שלכל סם יש סגולה בפני עצמו, אך בהצטרפות כולם יחד מתחדש סגולה מחודשת, מועלת לכל חולי ולכל מכה. הרי רמוזה המרקחת האמורה במאמר הנזכר, שדברי תורה הם כמרקחת לראש ולצואר ולראשי האיברים, ללב ולעינים, וכוס עקרים לבני מעים וכו'. ("שבט מוסר)
מפי עליון לא תצא הרעות
כי הנה חכמי האמת כינו בחינת מדה הזו בשם ים הקדמוני, כמ"ש [בשערי ג"ע שער השמות] ואפשר לומר שעל שם זה קראוהו בשם הקדמוני, לפי שבה קדמה הרפואה למכה, על צד השלימות בכל הבחינות, כאשר בארנו עד כה. ולכן נקרא קדמוני ע"ש הקדמת הרפואה הלז, וכבר כתבנו שאף שבה קדמה הרפואה, לא תאמר שנשמע ממנה שיתהוה בחינת היסורים בעולם, על מעשה רשע, שיקבל עונש על עונותיו בעוה"ז, כדי שלא יענישהו בעולם הבא. כי טוב וחסד היא, ולא נשמע ממנה כזאת. ולכן הנה הקדמוני מדת הבינה יאמר, משל הלז מרשעים יצא רשע. כלומר זו הבחינה והדינים שבאין על הרשעים, אף שהוא בדרך הרפואה. מ"מ כיון שרפואתם אינה רק כדי שלא לקבל עונש יותר חמור בעולם הבא, וע"כ עונשין אותו בעולם הזה, ועל כל פנים דרך העונש הוא. הנה הוא יצא מרשעים עצמן, שממשיכין עליהם בעונותיהם, עונש הגבורות החזקות. והאל הטוב מעניש בעוה"ז את גופם, שהוא בנקל למאוד, ואינם אף על אחת מני אלף, מעונשי גהינום לנפשותיהם. וידי לא תהיה בך. פירוש אבל לא מאתי הוא שנשמע ח"ו שיהיו יסורים כאלה לנפש אדם, כי אני הוא חפץ חסד, שחפצי רק בחסד ולא בדין כלל וכלל. ומפי עליון לא תצא הרעות, ורומז על המדה הזו שנקראת אל עליון כמ"ש (בשג"ע שם).
("סידורו של שבת")
רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר (דברים ח, ה): "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך מיסרךּ". אתה וליבך יודעים המעשים שעשית, והיסורים שהבאתי עליך, שלא כנגד מעשיך שעשית, הבאתי לך יסורים?
הצרה והדחקות טובים לאדם
וזה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי כז, ה) טובה תוכחת מגולה וגו'. אשר על כן חייב אדם לברך על וכו' בשמחה, כשם שהוא מברך על הטובה (ברכות נד, א) וכנ"ל. והנה כתיב (איכה ג, לח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. היינו כאשר בא אל האדם איזה סיבה לא טובה, וצרה ודחקות ח"ו, הכל הוא לטוב לו. אך טוביה גנוז בגוויה. וכל איש מזרע ישראל מחויב להאמין בזה, שהכל הוא לטובתו מאת הש"י ויתעלה, אשר דרכו להיטיב לברואיו, ובפרט לזרע ישראל עם סגולתו. אך כעת הזאת עדיין לא נתגלה הטובה והחסד ההוא. והוא טמיר וגנוז, מחמת שהאיש הלזה עדיין אינו ראוי לטוב זה. וכאשר יגיע האדם לשכל ואמונה כזו בלב שלם. אז היה יכול להמתיק מעליו הדינין, באמונתו השלימה כזו. והיה מבין ומביט וצופה את הטוב והחסד, אשר עשה אתו הבורא יתברך ויתעלה בזה. וזה טובה תוכחת מגולה, הבאה מאהבה מסותרת. ר"ל מחמת שהאהבה וחסד מסותרת וגנוזה בתוכה, כנ"ל שבאמת הכל הוא לטובתו: (ועיין עוד שפ"צ): או יש לומר על זה הדרך. טובה תוכחת מגולה, היינו שיכול האדם לעשות מהתוכחת מגולה טובה, ולהמתיק מעליו הדינים, על ידי האהבה מסותרת. ר"ל על ידי שמאמין באמונה שלימה כי הטוב והחסד טמיר וגנוז בגוויה, ומאתו לא תצא הרעות רק הכל הוא לטובתו. ובזה מבטל וממתק הדינים מעליו, ותפקחנה עיניו והיה רואה ומבין לפעמים, הטוב וגודל החסד שימשך לו מזה.
("אוהב ישראל").
פעולת היסורים, להרבות שכרו
רש"י ד"ה יסורין של אהבה וכו', להרבות שכרו בעולם הבא, יותר מכדי זכויותיו. עיין פני יהושע, ועיין [מהרש"א] חי' אגדות. ולי נראה דודאי אדם בריא וחזק יותר, נקל לו לעסוק בתורה ומצות מלחולה, שלחלשות כוחו הוא עבודה קשה, ולפום צערא אגרא, וזהו פעולת היסורים להרבות שכרו. ("צל"ח, ברכות)
היסורים הם טובה גדולה
לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה זה שמו נאה לו. שבת בו תדבקון יבואר בו אשר מפי עליון לא תצא הרעות, ולא קדמה המחשבה בבחינת הדינים והיסורים, אף שהיתה קדימת המחשבה על גודל האורה והרפואה והישועה. וממילא נשמע מזה שיתהוה בחינת החושך, כי אם אין חושך למי יאיר? אך היתה המחשבה נכונה רק בבחינת היסורים, שהם עצמם טובה גדולה. כי יש ביסורים שתי בחינות שהן ארבע, שכל א' מתחלק לב'. והאחד הוא רק מצד החסד הגמור, בלתי שום עון, והשנית הוא כאשר הן באין מצד עונש העבירות, ונעשים כדמיון הרפואה שבא מצד חולי הגוף. כן אלו באין לחולי הנפשות, וקדימת המחשבה היתה בבחינה האחת, שהוא חסד גמור ויתבאר בו שלוש דרכים בענין התשובה. ("סידורו של שבת")
חביבין יסורין
רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: חביבין יסורין לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו, שנאמר (דברים ז): "ה' אלוקיך מיסרךּ".
רבי נתן בר יוסף אומר: כשם שהברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין, שנאמר "ה' אלוקיך מיסרךּ", ואומר (דברים ז): "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה".
רבי שמעון בר יוחאי אומר: חביבין יסורין, ששלוש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, שאומות העולם מתאוים להם, ולא נתנן לישראל, אלא על ידי יסורין, ואלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא, שנאמר וכו'.
רבי נחמיה אומר: חביבין יסורין, שכשם שקרבנות מרצים, כך יסורים מרצים. בקרבנות הוא אומר (ויקרא ד): "ונרצה לו לכפר עליו", ביסורין הוא אומר (שם כו, מג): "והם ירצו את עונם". ועוד, שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות – שהקרבנות בממונו, והיסורים בגופו. וכן הוא אומר (איוב ב, ד): "עור בעד עור, וכל אשר לאיש, יתן בעד נפשו".
וכבר היה רבי אליעזר חולה, ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו. נענה רבי טרפון וכו', נענה רבי עקיבא ואמר: רבי, חביבים יסורים. ואמר להם רבי אליעזר לתלמידיו: סמכוני. ישבו. רבי אליעזר אמר לו: אמור עקיבא! אמר לו: וכי עלתה על דעתך שחזקיה למד תורה לישראל ולמנשה בנו לא למד תורה?! [ואם כן, כיצד הוא שמנשה בן חזקיה הרשיע עד למאוד, ולא החזירו אביו חזקיהו בתשובה?] אלא – כל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו, לא הועיל לו אלא יסורים, שנאמר (דברי הימים ב, לג): "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את מנשה בחֹחים, ויאסרהו בנחושתים, ויוליכהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלוקיו, ויכנע מאוד מלפני אלוקי אבותיו. ויתפלל אליו ויעתר לו, וישמע תחינתו, וישיבהו ירושלים למלכותו". הא למד, חביבים יסורים. ("ספרי")
יסורין של מירוק עוון, ושל אהבה
הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוקים וכו'. הלא אמרתי לך ב' דברים. א', כי דין ורחמים עושה כאחת. ב', שהעיקר הוא הרחמים, ושעל פי דרכו נמשך הדין. אמר עתה הנה הנפקותא היא, כי אשרי אנוש וכו', והוא כי יש שני מיני יסורין: יש של אהבה בלי עוון, ויש למרק עוון. והנה בביאור משלי על פסוק מוסר ה' וכו' כתבנו, כי של מירוק עוון נקרא מוסר, ושל אהבה נקרא תוכחת. ועל דרך זה יאמר, לא יבצר מיסורין אלה או הם תוכחת של אהבה, או מוסר של מירוק עון. אם הם תוכחת, הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוקים, כי רב זכות המתיסר יסורי אהבה, שמכפר בעד כל ישראל. ואם הם של מירוק עוון הנקרא מוסר, גם שיהיה כבד המתיחס למוסר שם שדי השודד, אל תמאס, או קראו מוסר שדי, שהגיע צרתו ליציאת נפש, ואמר הוא יתברך לצרתו די, ועיכבה בגופו:
והטעם כ"א הוא מביא יסורין קלים של אהבה, הוא יכאיב את הצדיק, ובאותו הכאב הוא חובש. נמצא כי הכאב הוא עצמו רחמים, ומה שהם קלים כֶּאֶב בעלמא הוא. כי אינו רק חבוש השבר שהוא להגן על הדור שחטאו ולא שבו. והיה עתיד לבוא שברון, ויסורי הצדיק מגינים שלא תבוא, כחובש השבר שאינו מתרפא כאשר טרם ישבר, כי אם הרושם עודנו נשאר. אך כאשר ימחץ מחץ גדול, הוא על מירוק עוון ולא יהיה חובש רק מרפא ממש העוון. על כן צריך שתי ידים, יד הדין המוחצת, ויד הרחמים הנותנת כֹח לסבול, שמתאחדות יחד. ועל כן ידיו ידו כתיב, מה שאין כן כשהן של אהבה שאין שם רק מדת רחמים, שבשצף קצף שבמדה ההיא יכאיב ויחבוש, וזהו אומרו כי הוא יכאיב ויחבוש וכו':
או יאמר, על דרך זה מה שאמרנו אשרי אנוש יוכיחנו אלוקים על יסורין של אהבה הוא. כי הוא יתברך יכאיב בכאב, ויחבוש במה שאין בו ביטול תורה למ"ד, שבזה יוָדע שהם של אהבה. או למ"ד על שאין בהם ביטול תפילה, אך כאשר ימחץ שהוא גדול מכאב, שהוא על מירוק עוון, מה שאמרתי שאל תמאס הוא, כי הלא ידיו של דין ורחמים תִּרְפֶּינָה. ואינו אלא שצף בחינת דין הכלול במדת רחמים, וטוב לך ידיו יתברך תִּרְפֶּינָה מלהרפא בגהינם, על יד מלאכי חבלה הנפרעים שם ממך: ("אלשיך", על "איוב").
(יח) כי הוא יכאיב - ביסורין הוא מכאיב, ובהם עצמן עושה תחבושת ורפואה, כי בהם ממורק העוון ותלך לה:
וידיו - הידים אשר ימחץ בהם, הם עצמם מרפאים בזה את המחץ, מחולי העוון, וכפל הדבר במ"ש:
("מצודת דוד", איוב)
(יח) כי, מפרש נגד שני אלה. נגד התוכחה שהוא לתקן דרכו בעתיד. שזה דומה כחובש מטלית סביב המכה בל תתפשט הלאה, עז"א כי הוא יכאיב ובזה ויחבוש, חובש סביב המכה. ר"ל שבה יסך בדלתים בעד רגשות הנפש, בל יוסיף לחטוא. ונגד המוסר שבא ליסרו על עונותיו שעברו, אמר ימחץ וידיו תִּרְפֶּינָה. שגם אם ימחץ ביסורים גדולים למרק חטא העבר, בזה בעצמו ידיו תִּרְפֶּינָה, כמי שנותן סמים מרים אל החולה לרפואה, ומרירות הסם הוא עצמו הרפואה: ("מלבי"ם, איוב)
כי הוא יכאיב – ביסורין הוא מכאיב, ובהם עצמן עושה תחבושת ורפואה, כי בהם ממורק העוון ותלך לה.
וידיו – הידים אשר ימחץ בהם, הם עצמם מרפאים בזה את המחץ, מחולי העוון, וכפל הדבר במ"ש.
("מצודת דוד", איוב)
כי, מפרש נגד שני אלה. נגד התוכחה שהוא לתקן דרכו בעתיד. שזה דומה כחובש מטלית סביב המכה בל תתפשט הלאה. עז"א כי הוא יכאיב ובזה ויחבוש, חובש סביב המכה. רוצה לומר שבה יסך בדלתים בעד רגשות הנפש, בל יוסיף לחטוא. ונגד המוסר שבא ליסרו על עוונותיו שעברו, אמר ימחץ וידיו תִּרְפֶּינָה. - שגם אם ימחץ ביסורים גדולים למרק חטא העבר, בזה בעצמו ידיו תִּרְפֶּינָה, כמי שנותן סמים מרים אל החולה לרפואה, ומרירות הסם הוא עצמו הרפואה. ("מלבי"ם", איוב)
את אשר יאהב ה' יוכיח
ואורייתא וקב"ה וישראל כולא חד, שישראל מתאחדין בהקב"ה על ידי התורה. כי הנה כל התורה היא צירופי אותיות. ואיתא בספר יצירה קבען בפה, שקבע הקב"ה צירופי אותיות התורה, בפה כל אחד ואחד מישראל, להטותם לכל אשר יחפוץ. וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ה), בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין וכו'. וצריך להבין מי נתן כח לרשעים, שיוכלו לאבד את העולם? אך אם מאמרינו יובן כי הצירופי אותיות נמסרו לישראל, והרשע מהפך צירופי אותיות מטוב לרע, וזהו פגם גדול, שמכריח את המלך להתלבש בצירופי אותיות הרע.
כי מפי עליון לא תצא הרעות, רק אדרבה הטוב. אמנם מכיון שנעשה הכל על ידי צירופי אותיות, והרשעים מהפכים הצירופים מטוב לרע ח"ו, וזהו מ"ש בתורה קללות בתורת כהנים, ובמשנה תורה. ולכאורה הוא דבר נפלא, הלא התורה כתיב בה (משלי ג, יז) דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום, ואיך יהיה כל כך קללות ח"ו כתובים בה. אמנם יובן עם מה שכתבתי, שבאמת הם הכל ברכות למקיימי התורה, אך לעוברי רצונו, הם מהפכים הצירופים, ונעשים אצלם בחינת קללה. וכמו שאמר הכתוב (ויקרא כו, טו) ואם בחוקותי תמאסו, אז והבאתי וגו'. כי על ידי רשעת הרשעים, הם גורמים שיתהפך הצירוף מברכה לקללה ח"ו.
והנה איתא בגמ' (ברכות ה, א) איזהו יסורין של אהבה? ח"א כל שאין בהן ביטול תורה, וח"א אידי ואידי יסורין של אהבה הן. שנאמר (משלי ג, יב) את אשר יאהב ה' יוכיח. יכול אפילו לא קבלן מאהבה? ת"ל אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת וכו'. ויובן עם מ"ש כי הרשעים מהפכין הצירוף, מטוב לרע וליסורין ח"ו. והיסורין מכפרין עוונותיו, ויכול הוא הצירוף שיתהפך כחומר חותם, ויתיצב כמו לבוש ברכה ושלום טובה וחיים, לזה אמר יכול אפילו לא קבלם מאהבה? ת"ל וכו', אף יסורין לדעת, וע"פ דרכינו כיוונו בזה רמז גדול, שהצירופי אותיות הנ"ל שורשם הוא בדעת. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נה, א), בל"ז יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו וכו'? שהצירופים הם בדעת, ולכן צריך להגביה היסורין עד הדעת. ושם יתהפך הצירוף כמקודם שהיה הצירוף ברכה וטוב, רק שבחטאו קלקל השורה והיפך הצינורות. וכשיתכפר לו על ידי יסורין, יחזור הצירוף לאיתנו. ("מאור עינים")
רבי אליעזר בן יעקב אומר: הרי הוא אומר (משלי ג, יב): "את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן יֵרָצֶה". מה גרם לבן שֶיֵרָצֶה לאב? הֱוֵי אומר: אלו יסורים.
ואמר לא מצא, בידוע שיסורין של אהבה וכו'. שנאמר כי את אשר יאהב וגו', דלעיל מיניה כתיב מוסר ה' בני אל תמאס וגו'. כשלא מצאת לתלות לא במעשיך ולא בתורתך, אל תמאס ותהרהר ח"ו אחריו, כעובדא דאיוב, אבל תחשוב כי הן יסורין של אהבה, שנאמר כי את אשר וגו' וק"ל:
שנאמר וה' חפץ וגו'. דאין מלת חפץ קאי על החולי שחפץ להביא עליו החולי, דמפי עליון לא תצא הרעות, כמ"ש כי לא אחפוץ במות המת וגו'. אלא דמלת חפץ קאי על האדם, שה' חפץ בו, הוא מדכאו ביסורין של אהבה, כדי להרבות שכרו בעולם הבא, כפירש"י לעיל. אבל מתוך המקראות נראה לפרש הכי, כדי לזכות הרבים שחטאו, שיתכפרו ביסורי הצדיק, כמו שכתב שם כל הענין, מחולל מפשעינו וגו'. ובחבורתו נרפא לנו וגו' ע"ש:
אלו ואלו יסורין של אהבה וכו'. דבזה הפרוש מפורש דבתרוייהו קמשתעי קרא, דכתיב לעיל מיניה בטח על ה' בכל לבך וגו', דהיינו תפילה. כמ"ש איזו עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה. ואל בינתך וגו', רפאות תהי לשרך וגו', הוא לימוד התורה. ואח"כ אמר מוסר ה' וגו', כי את אשר יאהב וגו', כמפורש לעיל:
("מהרש"א", חידושי אגדות, מסכת ברכות, ה,.)
יסורים ממרקים עוונות
ולא נעלם שלא ברא הקדוש ברוך הוא עולמו כי אם להיטיב עם בריותיו, וכדכתיב (תהלים פט, ג): "כי אמרתי עולם חסד יבנה". וצריך שיחשוב, שכל פרצה או תקלה או מיני יסורין הבאים עליו הם לטוב לו (ע' ברכות ה, א), למרק איזה עון שבידו מגלגול זה או מגלגול אחר או להרבות שכרו, למען ישחק וישמח באחריתו. ועוד – המחכים למות מעידין בעצמם שאין מאמינים, לא במשיח ולא בדין ולא בחשבון ולא בשכר ועונש, לפי שאם תקוע בלבו עיקר 'צפית לישועה' (ע' שבת לא, א) והיה מקוה לה יום יום, למה בוחר מות מחיים, שאפשר מחר יבוא, וינצל מצרתו. וגם אם מאמין בשכר הצדיקים ועונשי הרשעים אחר מותם – איך מתאוה למות להנצל מכל צרה? הן אמת שנצל מצער עולם הזה, אבל הולך בצער גדול ממנו כפלי כפלים, במשפטי גהינום על מה שעשה, כי 'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' (קהלת ז, כ'). ("שבט מוסר").
שם ק"ו משן ועין וכו', עבד יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין וכו'. ויש להקשות מה ק"ו הוא זה? הא איכא למפרך עבד עברי ואמה יוכיח, שאין יוצאין בהן. כדכתיב לא תצא כצאת העבדים, וכן הקשה הר"י פינטו. וביותר קשה דבעבד כנעני, שאין רשות לרבו להכותו, מש"ה קנסו רחמנא להפקיע שיעבודו, וצריך להוציאו לחירות. משא"כ בענין היסורין, לא שייך כלל לומר כן. ומה יציאה לחירות, שייך בו מתחת יד הקדוש ברוך הוא. ונראה לי ליישב חדא, מגו חדא. דכי היכי שעבד כנעני יוצא ע"י שן ועין, מצד העבדות שהיה מעיקרא, ונעשה בן חורין. כמו ישראל גמור לכנוס תחת כנפי השכינה, כמו כן הצדיקים ע"י היסורים, יוצאין מצד העבדות, שהיו נקראין עבדים למקום. ומעכשיו אחר היסורין, נקראו בנים למקום, ונתקרבו תחת כנפי השכינה יותר. נמצא דדמיון זה לא שייך אלא בעבד כנעני, שניכר בו ענין העבדות וחירות בפועל, וכמו כן בצדיקים משא"כ בעבד עברי, דלא שייך בו ענין עבדות וחירות בפועל, אלא בלשון מושאל. ועוד יש לומר משום דענין היסורין, אף על פי שהן של אהבה, מ"מ ודאי אינן באין אלא ע"י השטן, שעולה ומקטרג, כדמצינו באיוב ובכמה דוכתי. דאפילו בצדיקים גמורים, השטן מקטרג ואומר היה להם למחות, כדאיתא בפרק במה (אשה) [בהמה] [שבת נ"ה ע"ב]. שאמרה מדת הדין הצדיקים גמורים וכו'. מה נשתנו אלו מאלו, עד אם לפניך הוא גלוי, לפניהם מי גלוי? וע"י אותו הקטרוג, הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ומגרה בם היסורים. נמצא שהכל נעשה ע"י השטן המקטרג, וא"כ כך הוא המדה כנגד מדה, שע"י יסורים הללו שבאו ע"י השטן, שהוא המקטרג והוא המלאך המות, ראוי שיצא הצדיק ע"י היסורין הללו, להיות בן חורין, ממלאך המות. שאין שולט בו מכאן ואילך, והיינו דומיא דעבד כנעני, שיוצא בן חורין, מיד מי שהכהו, כן נראה לי נכון: ("פני יהושע", ברכות)
ואמר אלא מה ת"ל ומתורתך תלמדנו. דמשמע שתלה הדבר בעון ביטול תורה דוקא. וקאמר א"ת תלמדנו, ולא איירי קרא כלל ביסורין של אהבה, אלא ביסורין שממרקין עוונותיו של אדם. ותקרי תלמדינו דבר זה מק"ו משן ועין וכו'. ענינו דעבד כנעני מצד עוונות אבותיו נשתעבד. כמ"ש ויהי כנען עבד למו. וע"י יסורין בשן ועין יוצא בהם לחירות, למרק בו עוון אבותיו. ק"ו ביסורין של כל גופו, שממרקין עוונותיו של אדם. ומסיק ומדמה לה לברית מלח, שממתקת את הבשר, דהיינו שנכנס בבשר, ומוציא הדם ממנו, וממתקת את הבשר. כך היסורין נכנסין בבשר דאדם, ומוציא ממנו רתיחת הדם המביאו לידי חטא, עוונותיו מתמרקין ממנו וק"ל:
ג' מתנות טובות וכו'. בתורה כתיב כי לקח טוב נתתי לכם. בא"י כתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך. בעוה"ב כתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו'. והוא מבואר תורה ניתנה ע"י יסורין, כי תענוגי עוה"ז הם ביטול התורה, כמ"ש כך היא דרכה של תורה פת וכו'. א"י נתנה ע"י יסורין, הוא הוראה שלא נתנה הארץ לאכול פירותיה, ולהתענג מרוב טובה כי, יבוא בזה לידי מרד בה' ח"ו, כדמפורש בפרק זה בסוף הענין, פן תאכל וגו', ורם לבבך, ושכחת וגו'. עוה"ב ניתן ע"י יסורין בעוה"ז, לצדיק למרק עונותיו, כדי שיקבל שכרו מושלם לעוה"ב. והיינו דרך חיים לעוה"ב, ע"י תוכחת מוסר שבעוה"ז. וע"ז כוונו לומר בבהמ"ז, ברית ותורה, וארץ וחיים, ומלכות בית דוד וכו'. כמ"ש בפרק שלושה שאכלו, שהוא הוראה שלא ירבה אדם בתענוגי מאכל, אך שיאכל כדי שביעה, ויזכור ברית דהוא רמז ליסורין כדלעיל. נאמר ברית ביסורין וכו', ותורה וכן ארץ וכן חיים שבעוה"ב. כל אלו ג' מתנות טובות, לא נתנו אלא בברית ויסורין. ועד"ז יש לפרש בפ' עקב, זכר ג"פ עינוי ויסורין. האחד כל המצוה וגו', והוא לימוד התורה ששקולה כנגד כל המצות. וכתיב אח"כ למען ענותך לנסותך וגו'. הב' א"י דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו וגו', וכתיב בתריה כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ וגו'. הג' העוה"ב דכתיב בסוף הענין, למען ענותך וגו' להיטיבך באחריתך:
("מהרש"א, חידושי אגדות, מסכת ברכות)
היסורים מטהרים ומקדשים את הגוף
עוד דע, כי היסורים, הבאים על האדם – אם הוא מקבל עליו באהבה ובחבה – אזי אותן יסורין מזכין ומטהרים ומקדשים את הגוף מאוד. והענין מבואר בזוהר, פרשת לך לך, כי נשמת האדם נמשלת לנר, וטבע הנר – כשאינו מאיר, אזי מנענעין אותו קצת – ויתלהב יותר ומאיר כראוי, וזה דוקא בנר יפה, מה שאין כן בנר גרוע. אדרבה, בנענועו אותו, יכבה הנר. וכמו כן אדם, בהיותו חוטא – הנשמה אינה מאירה בתוך גופו כראוי, אזי הקדוש ברוך הוא שולח עליו יסורים, המנענעים אותו ומזעזעים אותו, וכאשר יקבל באהבה – אזי חוזרת הנשמה להיות מאירה יותר מבראשונה, ואם אינו מקבל באהבה – אזי אינו זוכה להאיר כבראשונה, ויסורין מרעין לו, והדין מתעורר עליו על ירידתו לשוחה עמוקה של גיהנם. והירא דבר ה', יבחר בחיים – וטוב לו.
("קב הישר")
המעלה של קבלת יסורים באהבה
ובהיות כשחוטאים ישראל, אזי השכינה מסתלקת מישראל, ואז נאמר: ותרם התיבה מעל הארץ – כי השכינה נקראת בספר הזוהר 'תיבה', שהוא אותיות 'בי"ת ה', ולכך רמ"ח תיבות בקריאת שמע נגד רמ"ח איברים של אדם, כי כל תיבה מקריאת שמע משפיעה קדושה באיבר אחד כשקורא בכונה. ואל תקשה, הלא כמה בני אדם, שקורין קריאת שמע בדקדוק ובכונה גדולה, ואף על פי כן איבריהן הן חלושים. דע בני, הענין הוא מבואר בזוהר שלח לך, כי נשמת האדם דומה לנר, וטבע הנר, כשאינו מאיר כראוי – אזי מנענעים אותו קצת, ועל ידי כן מתלהב יותר ויאיר כראוי. וזה דוקא בנר יפה. מה שאין כן בנר גרוע. אדרבה, בנענוע כבה ושוקע. כמו כן האדם בהיותו חוטא, והנשמה דיליה על ידי החטאים אינה מאירה כראוי – אז הקדוש ברוך הוא שולח עליו יסורים, המנענעים אותו ומטרידים גופו ואיבריו. ובאם האדם מקבל מאהבה ובחיבה היסורים ומשים אל לבו, כי לא לחינם שלח הקדוש ברוך הוא עליו היסורים, כי הקדוש ברוך הוא לא עביד דינא בלא דינא, ומתחרט על העבר ורואה לתקן מה שקלקל, ולהבא גודר עצמו בגדר היראה – אזי חוזרת הנשמה יותר להאיר ומאירה יותר, ואם האדם אינו מקבל היסורים באהבה, ומבעט ביסורים, ולפי זמן הולכין היסורין מאתו, וחוזר האדם לדרכו הרעה ולמעשיו המקולקלים – אז היסורים חוזרין ובאים אליו בחזקה ומאבדין אותו מהעולם, ונר דיליה, שהיא הנשמה, כבה ושוקע ויורד עמו לבור שוחה עמוקה. ("קב הישר")
יסורים בעולם הזה הינם אושר בעולם הנצח
"זכור ימות עולם".
אמר להם: כל זמן שהמקום מביא יסורים עליכם, היזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא. (ילקוט שמעוני)
את דברי חז"ל אלו ביאר החפץ חיים, בשם המגיד מישרים של העיר וילנא על פי משל:
יהודי שכר דירה משר אחד בשלוש מאות רובל לשנה. את שכר הדירה היה היהודי מעביר לידי בעל הבית בתאריך קבוע מדי שנה בשנה.
ויהי היום, ויסע השר למדינה רחוקה, ולפני צאתו לדרך מינה את אחד מפקידיו לאחראי על הדירה המושכרת ליהודי. אותו פקיד היה שונא ישראל, ומשבאה לידו עתה הזדמנות להציק ליהודי, לא אחר לעשות זאת. מיד לאחר שהופקד על הבית הודיע לשוכר, כי שכר הדירה הועלה לחמש מאות רובל לשנה.
כאשר הגיע זמן הפרעון, שלח וקרא ליהודי השכם בבוקר ודרש ממנו את התשלום המלא. בידו של היהודי היו אז רק ארבע מאות ושמונים רובל. אי לכך ביקש מאת הפקיד להמתין מספר ימים עד שישלים את הסכום. הפקיד, שהיה כאמור רע מעללים, דרש שהתשלום כולו יבוצע בו ביום. כאשר הגיע הערב ובידי היהודי לא נמצאו עשרים הרובלים שחסרו, ציוה איש הבליעל להכותו עשרים מכות, מכה אחת עבור כל רובל.
כן עשה הפקיד לכמה יהודים נוספים, ועוד הוסיף חטא על פשע במה שגזל ועשק אותם, עד שבמשך הזמן נעשה לעשיר גדול וקנה לעצמו חצר ובה כמה בתים.
כאשר שב השר לביתו, אמר היהודי לאשתו: הנני הולך אל השר כדי לספר לו על מעללי הפקיד. כאשר שמע השר את כל הקורות אותו ואת אחיו היהודים, חרה לו הדבר מאוד ונכמרו רחמיו על האיש, באהבתו אותו אהבה רבה. כשכילה היהודי את דבריו אמר לו השר: הנני מודיעך בזה כי על כל מכה שהכה אותך הפקיד, יחויב לשלם לך מאה רובל, ובסך הכל מגיע לך ממנו סך אלפיים רובל. מאחר והפקיד רכש לעצמו חצר ששוויה ארבעת אלפים רובל, הנני ממציא לך שטר המאשר כי מחצית החצר שייכת לך מהיום והלאה.
כאשר שב היהודי לביתו אשתו ראתה שפניו נפולות וזועפות. כאשר שאלה אותו מה אמר לו השר, הראה לה את השטר שקיבל על חצי החצר של הפקיד. מדוע, איפוא, נפלו פניך? שאלה האשה, אדרבה, עליך לשמוח במתנה היקרה שקיבלת! השיב לה בעלה: את הכאב של המכות שהכני הפקיד, כבר איני חש היום, אם כן, מוטב היה אילו היה מכה אותי אז ארבעים מכות, והייתי זוכה עתה בכל החצר. על זה לבי דווה...
כן הדבר בענין יסורי האדם בעולם זה. כאשר הם באים על האדם, הוא מצטער עליהם מאוד ואינו רוצה לסובלם. אך כאשר יבוא לעולם הגמול, ויקבל שם הרבה שכר, תחת כל שעה ושעה של סבל בעולם הזה, יחשוב האדם אז בנפשו: הלואי שהיתי סובל יותר יסורים בעולם הזה, כי אז היה לי הרבה יותר עונג בעולם הנצח. ("לקח טוב")
גם לצדיקים היו יסורים
כלל העולה, שכל חולי וכל מכה, וכל מיני מקרה רע שבעולם תמצא שהגיע לקדושים אשר בארץ המה, דוק ותשכח! ובהיות כן, בפגוע אחת מהנה לאיזה אדם או רבים יחד, כאשר באו לנחום איש גם זו, כדאיתא בתענית (כא, א), וכמו שהגיע על איוב, איש תם וישר וירא אלוקים וסר מרע (איוב א, א) – אין לו מקום לדאוג ולהצטער על הדבר הקשה שבא עליו, פן יחשדוהו לבלתי הגון, כיון שפגעו בו מהחולאים והחסרונות, כי יש מקום לו להתגבר במענה פיו, ולהשיב לחושדו דבר, הרי לחסידי עליון ארע כמוני! ובהם יתנחם כל אדם ויסיר דאגה מלבו, בנושאו קל וחומר בעצמו לומר: אם לידידי אהובי עליון, הגיע להם כך וכך וקבלו בשמחה – אנוכי עפר ואפר על אחת כמה וכמה! ובזה יקנה שמחה וחוזק בלבו ויסיר דאגתו, ויעבוד לבוראו ויגיל ברעדה, וילך בטח ולא יתיאש מחייו.
ואתה בן אדם, אחר אשר אתה ידעת, שכל חולי או מכה ומקרה רע נתחלק בין חביבי עליון, למה תקוץ בחייך אם הגיע לך רדיפה, או טלטול, או חרוף, או גדוף. או שונאים, או אויבים, או חולי, או יסורין, או מיתת בנים, או מום, או אשה רעה, או בנים בלתי הגונים – הרבה במוסר עמהם, עד יום מותם להחזירם למוטב. זאת החיוב עליך בלבד ובזה את נפשך הצלת! ו'איש בעונו ימות' (ירמיה לא, כט), שהרי להם בא המאורע הרע להרבות שכרם, ולך – למרק עוון, ולמה תקוץ ממנו, כיון שהיית חיב לאותו מקרה? דזהו משל למי שהיה חיב לאוהבו חוב גדול, ובראות אוהבו שנכבד עליו החוב, בא וצערו בהכות אותו. וכונת הכאתו, כדי שבעבור שהכהו למחול לו החוב, שבודאי ראוי לחיב הזה שישמח על המכה, ועליו לשבח לאוהבו על מה שהכהו. כך האדם חיב לקדוש ברוך הוא על מה שחטא לפניו, ועם כל זה זן ומפרנס אותו, כי אין בו מעשים לאכול מדיליה. ובראות הקדוש ברוך הוא שמתרבה החיוב על האדם, מכהו ביסורין לנכות החוב – שודאי חיוב על האדם, להודות להלל ולומר על אותה מכה שבאה עליו, כי אין ספק שלטובתו באה. ובעלות זה על לבבך, תהיה כל ימיך בשמחה, ולא יטריד לך דאגת המקרה, למנוע אותך לעבוד לבוראך כאשר יאות לעובדו, לעשות התמדה בתורתו, ולרדוף אחר מצוותיו, לקים אותם בדקדוקיהם. ("שבט מוסר")
יקרא מהמצר בעת צרה
ואם מן המצר יקרא בעת צרה – לא על שמאל יפנה ולא על ימין, אלא למדת הרחמים יעמיק את מחשבתו בשעת תפילתו, להמשיך מי"ג מדות של רחמים פשוטות עליונות רוחניות, אל י"ג מדות תחתוניות בינוניות, כי שם פני הרצון תמיד מביטים ונוטים, ואז ישובו הכל בשמחה, 'ונסו יגון ואנחה' (ישעי' לה, י), כי היתה הרוחה, והתפילה נשמעת ונובעת, כי המעין העליון נובע, ו'החדרים ימלאו בדעת' (ע"פ משלי כד, ד) אשר לא יכזבו מימיו, וטל אורות ירעפו שמיו (ע"פ דברים לג, כח). ("שבט מוסר")
תפילה למי שבאים עליו יסורים
ותכונן מעשה ידי לעשות מלאכות השיכות להן במלאכת הקודש, כגון לכתוב ספרים ולקשור תפלין וציצת, ותרפא את מכותי ואת מכאובי אשר הכה בי אויבי מכות אכזרי. ולא ישמע בכי וזעקה בביתי, ולא שוד ושבר בגבולי, מקול בכיה וצעקה מאיברי הצועקים עלי לאמור: למה זה רמנו באומרו אלינו כל היום סיעוני לעברה כי טוב לכם! ועתה הם צועקים עלי לאמר: הבא לנו רופא מובהק לרפא אותנו! ובקשתי ולא מצאתי אלא אתה, ובלתך אין רופא מכיר ברפואתם. לכן רפא נא שברם ותפור הקרעים שגרמתי להם, כי אין תופר כמוך לתפור ישן להחזירו חדש ממש. ואהיה מן יראיך ומעושי רצונך באהבה ושלא על מנת לקבל פרס, כדי שתקבלנו לפניך במקום קבול שכר, מכל מצוות אשר אעשה לפניך, מכאן ואילך ומכל אשר עשיתי מקודם. ("שבט מוסר")
סוג נוסף של חולי, המלווה ביסורים גדולים, הוא החולי של חולי הדיאליזה.
נביא כאן מעשה שקראתי באחד העלונים, החושף את עולמם הקשה של חולי הדיאליזה, השם יתברך שמו ברחמיו הרבים, ישמרם וירפאם:
"עשה לך רב"
כבוד הרב שלום וברכה!
את העלון המחכים הזה ראיתי בבית החולים "הדסה עין כרם", שם לצערי הרב אני עושה דיאליזה שלוש פעמים בשבוע. במשך השבועות האחרונים אני מתמיד בקריאת העלון, ונהנה מאוד לקרוא את המדור הזה, בו אתה משיב ומייעץ לשואלים. לאחר שקראתי את תשובתך בעלון האחרון, החלטתי לכתוב לך על אף שאני על סף יאוש מוחלט, ולא אחת ביקשתי את המוות, כיון שחיי וחיי כל חולי הדיאליזה קשים הם מאוד, וסבלנו קשה מנשוא ורק אנשים טובים יכולים לעזור לנו.
אני אבא לארבעה ילדים וכואב לי עליהם הרבה יותר מכאבי על עצמי, אפשר לומר שאין להם אבא, בימי הדיאליזה אני מטופל שעות ארוכות בבית החולים, ולאחר מכן מגיע שבר כלי הביתה, באותו יום אין לי סבלנות לכלום, אני מותש וכאוב, לצערי הרב לא אחת דחיתי את בני הקטן, שרץ אלי וביקש שארים אותו, אך לצערי לא היה לי כח לכך, וכמובן שהוא נעלב ורץ בוכה לאשתי.
אני לא מדבר על תופעות לוואי קשות מאוד שיש לחברי החולים יותר ממני, אנחנו יושבים ומספרים אחד לשני על מר גורלנו, כך שאנחנו מדוכאים גם בימים שאנחנו בבית ולא עושים דיאליזה. לאחר כמה חודשים של טיפולים אנחנו משחירים, חלק מאיתנו שמגיבים קשה יותר פניהם שחורות ממש. הילדים מתביישים לצאת איתנו לאירועים, ואפילו ברחוב לא נעים להם לשהות במחיצתנו, אנחנו מבינים אותם, ככה זה כשאבא או אמא לא נראים טוב.
כבוד הרב! בוודאי ידוע לך שאסור לנו לשתות כלל! זה עינוי אכזרי ביותר! גם בימים אלו החמים מאוד, אסור לנו לשתות בכלל! אני רוצה לפרט כאן את כל מסכת הקשיים והעינויים שאנחנו עוברים בכל יום ויום. כל כוונתי במכתבי זה אינה אלא לבקש מכל הקוראים והקוראות שתעזרו לנו לחיות חיים טובים, רק אתם יכולים לעזור לנו! כן! רק אתם! ואסביר למה. לכל אדם יש שתי כליות, וכל הרופאים כולם אומרים שעם כליה אחת אפשר לחיות חיים טובים ובריאים לחלוטין. אז אנחנו האומללים שאינן לנו אף לא כליה אחת, מתחננים לפניכם שתרחמו עלינו ובעיקר על ילדינו, ותואילו בטובכם לתרום לנו כליה אחת, ובתרומתכם זאת יזכו גם בנינו להנות בילדותם, מאבא בריא ואמא בריאה שידאגו לכל מחסורם. ובבוא היום הלוואי ונזכה להוביל אותם לחופה כמו שבעזרת ה' תזכו אתם בוודאי!
כבוד הרב!
לאחר שזכית והגעת למעמד מכובד זה, ברור לכולנו שאם תדבר על ליבם של הקהל הגדול שומעי וקוראי ליקחך, אזי בוודאי שהרבה מאוד אנשים ישמחו לתרום כליה, כדי להציל את חיינו לאושרנו ולאושרם של בננו ובנותינו!
לפני כשבועיים לקחה אחת השכנות את בני יחד עם בנה לחוג ציור המתקיים בשכונה, בני צייר אנשים שיושבים מסביב לשולחן ואוכלים, כמו כן, צייר הוא בראש הדף עיגול גדול. לבקשת המורה הסביר הוא את ציורו ואמר: "ציירתי את אבא כשיהיה בריא ויחזור מבית חולים, וכולנו נאכל איתו ביחד". וכששאלה המורה: "מה זה העיגול שציירת בראש הדף"? ענה לה הילד: "זאת הכליה הבריאה שתהיה לאבא".
כשראיתי את הציור הזה התרגשתי מאוד ובכיתי כל הלילה. זאת המשאלה שלנו, זאת המשאלה של ילדינו שאינה אלא משאלת חיים, ואתם הקוראים והקוראות יכולים לעזור לנו להגשימה!!! יש לי חומר רלוונטי בו מובאים דבריהם של גדולי הרופאים בזמננו, המוכיחים בוודאות מוחלטת, שתרומת כליה אינה פוגעת כלל באיכות חייו של התורם. אשמח לשלוח לך כבוד הרב את כל החומר, כדי שגם אתה וגם קוראי העלון, תקראו ותבינו כמה חיים ושמחה, יכולים אתם להעניק לאנשים שחשך עליהם עולמם, וכל זאת ללא שום סיכון להמשך חייכם.
בתודה מראש. חולה דיאליזה המצפה לעזרתכם.
תשובה: ידידי היקר והנכבד!
א. סיפורך מזעזע ומרגש כאחד! אני הראשון שבעזרת ה' ובלי נדר אתרום אחד מכליותי! אני מבטיחך בזאת שאעשה ככל יכולתי לגייס עוד חברים וחברות, שיתרמו כליה להצלת נפשותיכם.
ב. כתבת במכתבך שלפעמים אתה על סף יאוש או חלילה וחס מיואש, דע לך! מיואשים לא מקבלים ישועות! לכן אבקשך לצאת מהיאוש ולהיכנס לתקווה ועידוד, וביטחונך בה' יעזרוני לשכנע את אחינו ואחיותינו לתרום את כלייתם.
ג. לאחר בדיקה אישית הובהר לי שלאחר ימים ספורים מביצוע התרומה, חוזר התורם לשגרת חיים מלאה בכל המישורים.
ד. ואליכם אחי ואחיותי קוראינו היקרים אפנה ואבקש: אנא ואנא! חוסו על נפשם הכאובה של חולים אלו, והזדרזו לשים סוף וקץ ליסורי בניהם ובנותיהם, והירשמו מיד להשתתפות בכנס בו נשאל שאלות ונשמע את דעתם של גדולי הפרופסורים המומחים בנושא זה אודות מידת הסיכון ותופעות הלוואי שבתרומת כליה.
ה. אעשה הכל ואהיה ערב לבריאותם של כל התורמים והתורמות, ואם יורשה לי אפרט בעלון הקרוב הבטחה נוספת חשובה מאוד!!
ו. להרשמה יש להתקשר: העדפנו לא להכניס את הטלפונים.
ז. כמובן שאשמח לפגוש אישית ולישב את דעתם של כל התורמים.
ח. אחים ואחיות יקרים! במחילה מכבודכם! הלא ברור לכולנו שאם אחינו או אחותנו היו זקוקים חלילה לכליה, הרי שבוודאי היינו תורמים להם כליה ללא שום עיכובים! אז במה שונים חולים אומללים אלו? וכי לא אחינו הם? דמם דמנו ממש הוא!
ט. נצטווינו: "לא תעמוד על דם רעך"! חייבים כולנו לזכות ולתרום.
י. שבת שלום! ישועות מקיפות! חיים טובים וכל טוב!!!
(מהעלון "אהבת ישראל")
יסורים בדלים
עידוד לבעל יסורים
שאלה. איך מעודדים בעל יסורים, ומה יעשה להפטר מהם?
תשובה. א. לקבלם באהבה - נאמר בברכות דף ה ע"א: כל העוסק בתורה, יסורים בדלים ממנו. וכתב היעב"ץ בהגהותיו היינו יסורים של פורענות, ושיש בהם ביטול תורה, כגון אלו בדלים ממנו. אבל שאר יסורים באין עליו בתחלה,... שהתורה לא נקנית אלא ע"י יסורים. ומכל מקום אפשר שגם הם אינם שוהים אצלו, ופורשים ממנו, אחר שקבלם באהבה. הנה עצה אחת להפטר מיסורים לקבלם מאהבה.
ב. לנדד שינה מעיניו בלימוד התורה - כתוב במראה כהן (בהגהותיו לגמ' שם): כל שאפשר לו לעסוק בתורה, ולא עוסק, הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורים מכוערים. משום דלימוד התורה בלילה, ואינו ישן, נקרא יסורים גם כן כמש"כ בילקוט (תהלים צ"ד רמז תתנ): אמר ר' ביזנא אין אדם בעולם בלא יסורים, חש בשִנו אינו יכול לישון, בעינו אינו יכול לישון, יגע בתורה אינו ישן, זה ער, וזה ער, אשרי הגבר אשר תיסרנו, ומתורתך תלמדנו. וא"ש דהתורה עכ"פ אינם יסורים מכוערים ח"ו, אלא של אהבה, עכ"ד. אם כן העצה השניה שידיר מעיניו שינה והוא תחליף ליסורים. ("חשוקי חמד", ברכות)
בכל פעם שבאו עלי יסורים, הבנתי שלא לחינם קיבלתי יסורים.
תמיד זיכני בורא עולם להגיד: "ריבונו של עולם, הריני מודה, שחטאתי עויתי ופשעתי, ולכן באו לי היסורים. אנא ממך תתברך זכני לתקן ולהתתקן, ועוד זכני שיתקיים בכל עמך בית ישראל ובי: "מודה ועוזב ירוחם". אנא סלק ממני את היסורים, וכפי שבאו, כך עשה שיסתלקו ממני. כדי שיהיו לי כוחות הנפש והגוף, להמשיך להשתעבד לך תתברך, בכל כוחי ומאודי".
בקשה זו נהגתי להגיד כאשר: התקררתי, או היו לי כאבי שיניים, עיניים וכו'.
קראתי בזמנו בספרי המוסר והחסידות, על נושא היסורים, אך כל החומר שהבאתי לעיל, בנושא היסורים, לא היה מונח לפני, כפי שערכתי אותו בפרק היסורים. במקרים החמורים יותר של יסורים, הוספתי ואמרתי כפי שראיתי בספר "שערי תשובה": "כאשר תמצאנו את האיש צרות, ישית אל ליבו ויֹאמר, כי אין זה כי אם דרכי ומעללי אשר עשיתי, גרמו לי ליסורים, והריני מתחרט ומתודה על מעללי, ומבקש: סליחה, מחילה וכפרה, והריני מקבל על עצמי לעתיד, בעזרתך תתברך ובלי נדר, שלא אחזור על מעשי הרעים שעשיתי, והריני שב בתשובה שלמה לפניך תתברך, ומבקש שתקבל את תשובתי באהבה וברצון ותרחמני, ויתקיים בי "מודה ועוזב ירוחם", והריני מבקש, מתחנן ומייחל שתרחיק ממני את היסורים שבאו עלי". (על פי הכתוב ב"שערי תשובה", דף ח)
בנוסף לנ"ל נהגתי לתרום צדקה לכולל חצות, כדי לזכות שיתקיים בי: "ותשובה ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזרה".
לאחר שקיבלנו מושגים הקשורים: לחולה, רופא, רפואה וכו', יש לשאול תמיד שאלה חשובה: "מדוע האדם חלה, ומדוע אותו אדם קיבל יסורים?"
כדי לענות תשובה לשאלות הנ"ל, נפתח ונסביר נושאים הקשורים ליסורים.