במהלך הנסיעה, הסתכלתי על כל המכוניות הדוהרות שלפנינו, ואלו שעוקפות אותנו. חשבתי לעצמי כולם ממהרים, אצים רצים, כל אחד לעיסוקיו הוא, עולם כמנהגו נוהג, אני אנא אני נוסע? לבית החולים לעבור את ניתוחי הבקע ועוד... ברכתי את תפילת הדרך, והוספתי: "ריבונו של עולם, שאתה הוא רופא עולם, בך בטחתי, בך אני בוטח, ובך אני אבטח. אנא מלך מלכי המלכים, עשה אתה בעצמך את הטיפול הרפואי הזה, באמצעות ידי הרופאים, מוחם ומחשבתם, וזכני שיעבור בהצלחה רבה ולרפואתי השלמה. כדי שאזכה לחזור בהקדם האפשרי, ללמוד תורה בכולל חצות שלך תתברך, ויהי רצון להשלים את הכתיבה של ספר זה, ולתקן את מידותי ככתוב בספרי המוסר. ממני באהבה רבה ובתקוה גדולה, עבדך ברכיהו".
הגענו לבית חולים שערי צדק, בשעה 1300 כפי שקבעו לנו, התקבלתי במחלקה הכירורגית, הפנו אותי לחדר בו אני אמור להיות. לאחר כשעה הביאו לי מגש עם צלחת מרק ושני גביעי פלסטיק עם ג'לי, מנה אחרונה היתה מלווה בארבעה כדורים, וכוס שתיה עם חומר לריקון המעיים. אף על פי שמשעה 0900 בבוקר, היה מותר לי רק לשתות: מים, מרק צח, ג'לי וכו', לא היה לי תיאבון.
בני משפחתי ביקשו ממני לשתות את המרק ולאכול את הג'לי לפני שאשתה את הכדורים עם הכוס "המעוררת". טעמתי מהמרק שהיה תפל באופן מיוחד, ונפרדתי ממנו בשמחה רבה, לקחתי גביע אחד של הג'לי ולאחר מכן, לקחתי את הכדור הראשון שהיה בגודל גדול יחסית לכדורים רגילים. אמרתי: "שיהיה לי העסק הזה לרפואה שלמה, כי רופא חינם אתה, ויהי רצון שגם הטיפול הרפואי, יעבור לרפואה שלמה עלידך תתברך". את הכדור בלעתי עם לגימה מהכוס "המיוחדת" שכפי שציפיתי, היה לה טעם "שאינו נעים בכלל", וכל זה בלשון המעטה. אילצתי את עצמי לקחת את שאר שלוש הכדורים, ולסיים את שתית הכוס עם הטעם המר כלענה, בהקדם האפשרי. מאחר והיתי ער ולמדתי משעה 0130 בלילה הקודם, וללא שינה עד שהגעתי לבית חולים, היתי עייף מאוד, בני משפחתי נפרדו ממני, לקניות סידורים ומנוחה. חשבתי לנצל את זמן העדרותם, כדי לנסות לישון קצת. אך מאחר ואיני רגיל לישון מחוץ לביתי, וגם המיטה לא היתה נוחה לי, לא הצלחתי להרדם מיד.
לאחר מאבק נמשך בנסיון להרדם, תוך אמירת פסוקי תורה, זכיתי סוף כל סוף להרדם, זמן מועט אחרי שנרדמתי העירה אותי אחות, שביקשה להכניס לי ביד את מחט העירוי, כמובן שלא היתה לי ברירה ואיפשרתי לה לסיים את הטיפול.
הנני כותב את כל הדברים הנ"ל ממש בסמוך להתרחשותם, כדי להעביר מסר חי של המתרחש אצל אדם שמתקבל לטיפול רפואי בבית חולים, עברתי מערכת של יסורים מסוגים שונים שרק התחילו. לאחר מספר שעות קיבלתי עוד כוס עם החומר המוכר ולא כל כך אהוב, עם טעם... שקשה מאוד לבלוע אותו, ובצידו עוד כוסית פלסטיק עם שלושה כדורים נוספים.
לאחר שסיימתי את המבצע הנוסף, של בליעת הכדורים עם החומר "הלא טעים" שבכוס, קיוית שעכשיו אזכה לנוח. שכבתי במיטה וניסיתי להרדם, לא עבר זמן רב מאז שנרדמתי ושוב העירה אותי אחת האחיות. "אני צריכה את המותן שלך, כדי להזריק לך זריקה לדילול הדם", אמרה.
וכי היתה לי ברירה "הפקרתי" את המותן שלי, וקיבלתי את הזריקה, כאשר אני ממלמל לעצמי את "אגרת הרמב"ן זצוק"ל, כפי שסיגלתי לעצמי, בכל פעם שהיו צריכים לקחת לי בדיקות דם, או להזריק לי זריקה.
ניסיתי שוב להרדם, ללא הצלחה יתרה.
בני משפחתי הי"ו חזרו אלי לבית חולים, לאחר שהסתדרו בדירה אותה שכרו, לחמישה לילות.
כאשר ראיתי אותם שמחתי מאוד, ובמקום להלחם עם השינה, ניהלתי איתם שיחה לגבי המצב שלי, ולגבי הניתוח שלמחרת. בהזדמנות זו, ברצוני להבהיר שאין דבר גדול יותר וחשוב יותר, מאשר בני משפחה שנמצאים ליד החולה, ומעודדים אותו, הן לפני הניתוח, ובודאי לאחר הניתוח.
כל אחד: מבני המשפחה וקרוביהם, ידידים קרובים וכו', פשוט נוטלים אחד משישים מחוליו, כפי שאומרים חכמינו ז"ל. בני משפחתי נשארו לידי באותו לילה שלפני הניתוח, עד שעה עשר בלילה. בשעה עשר בלילה בני הי"ו הסיע אותם לדירה ששכרו, וחזר להיות איתי כל הלילה.
כפי שכתבתי קודם, קשה לי מאוד להרדם, מחוץ לביתי. רציתי לצבור כוח לקראת הניתוח שאני צריך לעבור למחרת, לכן השתדלתי מאוד לנסות להרדם.
לפני השינה, הנני נוהג מזה שנים רבות, להגיד להכין את עצמי לשינה, כפי שראיתי שכתוב בספרים הקדושים. ואלו הדברים העיקריים שהנני נוהג לומר: "אנא אלי זכני לתיקון השינה". "הריני מקבל עלי מלכותך תתברך". "זכני להפקיד בידך, את: נפש, רוח ונשמה, חיה ויחידה". "ריבונו של עולם הפל חבלי שינה על עיני, ותנומה על עפעפי". כל הפסוקים הנ"ל נהגתי לבקש, בנוסף לפסוקים נוספים שאותם נהגתי לקרוא, כפי שכתבתי בסידור "תפילת השבים", בקריאת שמע שעל המיטה.
מדי פעם הצלחתי להרדם לפרק זמן קצר, ועל כך הודיתי לבורא עולם. היתי צריך לקום להתפנות, עובדה שהפריעה לי למהלך השינה התקין.
בכל פעם שקמתי להתפנות ראיתי את בני הי"ו לידי, כשהוא מוכן לסייע בעדי בכל נושא.
אחרי חצות לילה, כאשר שוב קמתי כדי להתפנות, ראיתי את בני נרו יאיר, כאשר הוא רדום על כורסא לידי, עשיתי השתדלות גדולה, לקום בזהירות, בלי להרעיש כדי שלא להעיר אותו.
הלילה עבר בנים ולא נים, תִיר ולא תִיר, כאשר מדי פעם הנני נאלץ לקום ולהתפנות.
בשעה חמש בבוקר, באה אחות לתת לי כדורים ועוד הכנות לפני הניתוח, כמובן כאשר כבר היתי שקוע בשינה. בשעה עשר בבוקר, באו לקחת אותי לחדר הניתוחים. במשך כל הלילה ומשעות הבוקר, נשאתי תפילות רבות לבורא ורופא עולם, שיזכני ויעשה בעצמו את הטיפול הרפואי, באמצעות הרופאים. כמו כן ביקשתי שהטיפול יעבור בהצלחה רבה. גם כאשר "הסיעו" את המיטה שלי לכיוון חדר הניתוח, המשכתי להתחנן ולבקש מבורא עולם, שיעשה עמי: "ניסים ונפלאות, ויזכני לישועות מעבר לטבע, כדי לזכות לחזור ולהשתעבד לו יתברך".
גם בלילה שלפני הניתוח, וגם ביום של הניתוח, עשיתי וידוי ואמרתי: "חטאתי, עויתי ופשעתי, אנא רופא כל העולמות כולם: סלח, מחל וכפר, על כל מה שחטאתי עויתי ופשעתי, וזכני לתקן ולהתקן באמת, ולהיות בריה חדשה לפניך תתברך". "בידך אפקיד רוחי, פדית אותי ה', אל אמת". בנוסף לנ"ל, הרהרתי וקיבלתי על עצמי "עול" של תשובה, והתחננתי לאבא הגדול מכולם, "אנא אבי זכני: לתקן את מידותי, ולהעביר ולהבליג על מידותי, וזכני למענך תתברך לעשות רצונך כרצונך, ולבטל את רצוני מפני רצונך". נזכרתי שכאשר אספתי חומר לכתיבת ספר זה, ביקשתי שיוציאו לי את המעשה לגבי מחלתו של רבי יוחנן בן זכאי ע"ה, מסופר שכאשר חלה רבי יוחנן ע"ה, בכה ואמר: "איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי?"
אמרתי לעצמי: "ריבון כל העולמות כולם, אדון הסליחות ומלך המחילה, אם רבן יוחנן בן זכאי ע"ה אמר: "איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי?" שהוא היה אחד מגדולי הרבנים, שהגמרא מעידה עליו שלמד וידע בחוכמת התורה, גדולות ונצורות, רזי תורה, שיחת עופות ודקלים, מה יגידו אזובי הקיר?
מה אני עבדך הקטן הנבזה והשפל יכול להגיד?
אף על פי שאיני כדאי, ואף על פי שאיני ראוי, בודאי ובודאי שאני איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי? כדברי חכמינו זכרונם לברכה: "כאשר אדם חולה עולה על המיטה, יחשוב בליבו כאילו מעלין אותו לגרדום". כך חשבתי עכשיו, וכך הרגשתי וחשבתי לפני כשנה, כאשר עשו לי שני ניתוח בקע, ושני הבקעים, חזרו לי חודשיים לאחר הטיפול בבקעים, וכך הרגשתי וחשבתי כאשר הוציאו לי את המעי הגס, לפני כשלוש שנים, בגלל גידול באורך 6 ס"מ שמצאו אצלי, לכן: התחננתי, ביקשתי ושיועתי לפני מי שאמר והיה העולם: "תן לי חיים למענך אלוקים חיים".
ידעתי באיזה דלת יכניסו אותי לחדר הניתוח, אבל לא ידעתי באיזה "דלת" יוציאו אותי מחדר הניתוח. פשוט היה לי שכל תפילה ותחינה שאשא אני וכל בני משפחתי, וחברי לכולל חצות, הם אלו שמסוגלים להטות את הכף לזכותי. כמו כן ידעתי שכל המלאכים הטובים שנבראו: מלימוד התורה בחצות, במשך כחמש עשרה שנה, כל המצוות והברכות שכיונתי בהם כראוי לשם שמים, גם הם יכולים ומסוגלים לסייע ולהושיע אותי מהחולי והטיפול הרפואי שאני צריך לעבור.
ביקשתי ממלך הרחמים: "אנא יוצר העולם, אתה כתבת שאם יש על החולה, מלאך מליץ אחד מני אלף, או אפילו מאותו מלאך תתקצ"ט חלקים מלמדין חובה, ואחד מהחלקים מלמד זכות, הרי החולה ניצל. בבקשה ממך רופא כל בשר, בודאי שתזכור לטובה את בקשותיהם של בני משפחתי ושלי ושל המלאכים הטובים שנבראו מלימוד התורה והמצוות שזיכיתני בהם. בבקשה אבינו שבשמים, חפש היטב ובודאי שתמצא, מלאך אחד מני אלף, שימליץ טוב עלי, ובזכותם ובזכותו חתום את עבדך לרפואה שלמה ולחיים טובים שמחה שלום וששון.
הוכנסתי עם המיטה לאולם המתנה לפני הניתוח יחד עם עוד חולים שהובאו למקום, כאשר בני משפחתי עדיין איתי.
אחרי מספר דקות הגיע אח שהציג את עצמו כמרדים שלי. האח אחז בידו דף והתחיל לשאול אותי שרשרת של שאלות: "מה שמי, ת.ז. שלי, שנת לידה וכו' ", אחרי שעניתי לכל שאלותיו, מצא לנכון, לחזור ולשאול אותי שוב, חלק מהשאלות.
התרשמנו לטובה ממערכת השאלות והחזרה עליהן, כשסיים, אמר לנו שעוד מעט יבואו לקחת אותי לחדר הניתוח.
הוא שאל אותי אם ארצה שירדימו אותי, באמצעות הזרקת חומר לגב שלי. האח ציין שלפעמים הם לא מצליחים למצוא את המקום הנכון בגב, ואז הם ממשיכים לחפש את המקום הנכון. בדף ההנחיות שקיבלתי לפני הניתוח קראתי שיש שתי אפשרויות הרדמה: אחת באמצעות הזרקת חומר מרדים לגב, והשניה באמצעות הזרקת חומר הרדמה ביד, באמצעות סיכת העירוי ששמו לי ביד. אמרתי לאח שהנני מעדיף הרדמה באמצעות העירוי שביד. האח ניסה לשכנע אותי להרדים באמצעות זריקה לגב, ואמר שהרדמה כזו היא טובה יותר, מאשר בעירוי ביד. שוב סרבתי וביקשתי שירדימו אותי באמצעות סיכת העירוי שביד. האח אמר לי שכך יעשו, אך עלי לדעת שאז ההתאוששות שלי תארך זמן רב יותר, ואהיה נאלץ להישאר בחדר ההתאוששות שעות רבות יותר.
אמרתי לו שאני מעדיף כך, והוא יצא מהמקום.
כעבור כחמש דקות הגיע אח אחר, עם מיטה בידיו, שאליה היתי צריך לעבור. הוא פנה אלי, ליד בני משפחתי ושאל: "אתה לכיס מרה"?
גם אני וגם בני משפחתי, ענינו שאני לא "לכיס המרה".
התפלאנו מאוד, איך לאחר הבדיקה של האח שאמור להרדים אותי, שטרח ושאל שוב שאלות, כדי לודא שהנני החולה הנכון, שצריך להיות מורדם על ידו. כיצד הגיע האח של: "אתה לכיס המרה", בלי דף עם שם החולה, ובלי נסיון מינימלי לבדוק את פרטי החולה, לפני שהוא לוקח אותו לחדר הניתוחים?
הבנו מהגישה של האח השני שטעויות אינן קורות, אלא הן נגרמות, בגלל טיפול רשלני כפי שראינו. לצערנו, במשך כל ימי האישפוז בבית חולים, ראינו ושמענו על רשלנויות דומות.
בצד שמאל שלנו הביאו חולה לפני ניתוח.
הרופא שעמד לנתח אותו הגיע אל החולה ושאלה בפיו: "מדוע לא הבאת את הצילום שביקשתי ממך, בלעדיו אי אפשר לערוך את הניתוח".
החולה ניסה להסביר לרופא שעבר את כל הבדיקות שהרופא רשם לו, והרופא בשלו: "חסר לי צילום אחד". אחרי שהרופא לחץ שוב ושוב את החולה, החולה ענה לו: "ד"ר אם הניתוח יהיה היום, בסדר, וגם אם הניתוח לא יהיה היום, גם בסדר".
הויכוח ביניהם התנהל באולם בו שכבו עוד חולים שנמצאים לפני ניתוח, מאוד לא היה נעים לשמוע ויכוח זה. בסופו של דבר החולה אמר שיש לו ברכב תיק של כל המסמכים שביקשו ממנו, והוא שלח את אחד מבני משפחתו, כדי להביא את התיק, ולחפש אם המסמך החסר נמצא שם.
שוב התפלאנו בני משפחתי ואני, מדוע נזכר הרופא לבדוק ביום הניתוח, ולמצוא שהמסמך חסר?
אנחנו הוזמנו כשבועיים לפני הניתוח לטרום ניתוח, לאחר סדרת שאלות ופגישות עם רופאים, הגענו למרדימה ששאלה אותי שאלות. היא חיפשה בין החומר ולא מצאה תוצאות בדיקה של "אקו לב", המרדימה אמרה שלא תאשר את ביצוע הניתוח עד שתקבל תוצאות בדיקה של "אקו לב".
קיבלנו ממנה הפניה ורעיתי תיאמה לי בהקדם בדיקת "אקו לב", בבית חולים תל השומר, לאחר קבלת תוצאות הבדיקה שלחנו אותה בפקס למרדימה, ורק אז היא אישרה לנו את ביצוע הניתוח.
האח המרדים שטיפל בי ושאל את השאלות, חזר ויחד עם אח נוסף התחילו להכין אותי לקראת הניתוח. נפרדתי מבני משפחתי הי"ו, ותוך כדי ההרדמה שלפני הניתוח, אמרתי פסוקים, וביקשתי ישועות מרופא ובורא עולם, ותוך כדי אמירת הפסוקים והבקשות הפסקתי להרגיש היכן אני ונרדמתי.
התעוררתי ברוך ה' ותודה לאל יתברך שמו, לקח לי רגע להבין היכן אני נמצא – בבית חולים. חשבתי שאני נמצא בחדר שהיתי בו יום לפני הניתוח. אבל המיטה שלי באותו חדר היתה ליד החלון, וכאן לא ראיתי שום חלון. הזזתי את הראש לאט, כאשר אני מרגיש שכולי מסוחרר, ראיתי שהנני נמצא באולם גדול, שיש בו הרבה מסכים של מעין טלויזיות קטנות. שאלתי את האחות שעברה לידי: "היכן אני נמצא"? והיא ענתה לי שאני נמצא בחדר התאוששות, ושאני אשאר כאן מספר שעות, נרדמתי וכאשר התעוררתי ראיתי לידי את בני מיכאל הי"ו. הוא אמר לי: "אבא הכל בסדר, אתה נמצא בחדר התאוששות". שוב נרדמתי וכאשר התעוררתי, ראיתי לידי את רעיתי תחי, ואת בני הבכור אדירם הי"ו. הם עידכנו אותי שהפרופסור שערך את הניתוח, אמר שהניתוח עבר בהצלחה. שקעתי שוב לתרדמה עמוקה.
כאשר התעוררתי אמרו לי האחיות שעומדים להעביר אותי לחדר שלי. ראיתי את בני משפחתי כאשר הם מלווים אותי מחדר ההתאוששות לחדרי, ושמחתי מאוד לראותם. שוב אמרו לי שהפרופסור אמר שהניתוח עבר בהצלחה. הודתי לבורא עולם על שזיכני לחזור לחיים ולראות את בני משפחתי, ועל הבשורה הטובה שהניתוח עבר בהצלחה.
הרגשתי חולשה גדולה מאוד, ועייפות רבה, אף על פי שרציתי לשמח את בני משפחתי ולדבר איתם, שמתי לב שאני בקושי יכול לפתוח את עיני. התחלתי לנמנם ושוב שקעתי לשינה עמוקה.